הכלב ברוך - חלק 2

 

 

לפני כחודשיים הגיעה העת לסרס את ברוך, הכלב שלי. לקחתי אותו לווטרינר שמתגורר בסמוך לביתי ולאחר שהוא הורדם עזבתי את המקום. ברוך ניסה קצת להתנגד (בעיקר מול הכניסה לבית של הווטרינר אותו הכיר מחיסונים שערכנו שם בעבר)  אבל נראה שהשלים עם גורלו... 

לאחר מספר שעות התקשר אליי הווטרינר ואמר שברוך עומד להתעורר ושאפשר כבר לבוא ולקחת אותו. מאחר ולא הייתי בבית ביקשתי מבעלי להחזיר את ברוך הביתה.

מאוחר יותר, כאשר התעניינתי בשלומו, סיפר לי בעלי כי כאשר ברוך החל להתעורר הוא התנהג בצורה מוזרה ומאוד לא אופיינית. הוא סיפר שכאשר ההרדמה החלה להתפוגג וברוך החל התעורר הוא היה מאוד תוקפני. הוא אמנם לא ניסה לתקוף את הווטרינר אבל במהלך רגעים ארוכים הוא נבח עליו בחמת זעם ובעוצמה, התנהגות מאוד לא אופיינית לברוך שהוא בדרך-כלל כלב עליז וידידותי. 

אלא שמבחינתי לא היה בכך שום דבר מוזר. להיפך, ידעתי שמדובר בתהליך טבעי מאוד. כמי שמתמחה בטיפול בטראומה אני יודעת שכאשר בעל-חיים או אדם יוצא ממצב של "קיפאון" שמקורו למשל בהרדמה כתוצאה מניתוח או הלם כתוצאה מאירוע טראומטי (תאונת דרכים או תקיפה למשל) יש לכך שני מאפיינים מרכזיים:

ראשית, ישנו העיקרון לפיו אנחנו "יוצאים כפי שנכנסנו". אדם שנכנס לניתוח בהרדמה כשהוא חרד ומודאג או נכנס למצב של הלם כתוצאה מאירוע כלשהו, כשההרדמה/הלם יתחילו להתפוגג הוא יהיה בדיוק באותו המצב מבחינה רגשית שבו היה לפני ההרדמה/הלם. לכן, ילד שנכנס לניתוח אוזניים כשהוא בוכה ומפוחד סביר להניח שיתעורר כשהוא מפוחד וצורח.  אדם שנכנס ל"שוק" (shock) כתוצאה מתאונת דרכים, תקיפה או שקיבל חדשות מסעירות, יחוש שוב נסער מאוד דווקא כשיתחיל לאט לאט "לחזור לעצמו". 

העיקרון השני, הוא קצת יותר "ביולוגי" והוא זה שהופך את היציאה ממצבי הלם/הרדמה לקצת יותר מסובכים עבורנו, בני האדם. לפי עיקרון זה היציאה ממצב ה"קיפאון" במצבים מסויימים תהיה לא רק "יוצאים כפי שנכנסנו" אלא תהיה מלווה גם ברגשות של כעס או תוקפנות. 

ד"ר פיטר לוין, מפתח שיטת SE™ לטיפול בטראומה שבה אני מתמחה מספר שצפה פעם בחתול ש"משחק" עם עכבר. מיותר לציין שהיה זה משחק חד צדדי, כלומר העכבר לא שיחק עם החתול 😊. החתול תפס את העכבר וטלטל אותו ובתגובה העכבר "קפא". לאחר מכן החתול שחרר את העכבר שהגיב ברעידות ו"חזר לעצמו". אז תפס אותו החתול שוב. הדינמיקה הזו חזרה על עצמה מספר פעמים עד שקרה משהו אחר. ברגע ששחרר החתול את העכבר והעכבר התאושש הוא התמלא פתאום זעם גדול והחל לרוץ במהירות גדולה אל עבר החתול. בעוד החתול המופתע מתבונן בפליאה במתרחש העכבר ברח...

מבחינה ביולוגית, כאשר בעלי-חיים/בני-אדם (גם אנחנו בעצם בעלי-חיים...) יוצאים ממצב של קיפאון אליו נכנסנו לאחר שחשנו מאוימים מסיבה כלשהי, ברמת התגובה הכי בסיסית שלנו, ההישרדותית, ייתכן שה"טורף" עדיין בסביבה ושזו ההזדמנות האחרונה שלנו לשרוד. בכדי לשרוד במצבים הללו הטבע צייד אותנו באנרגיה של חמת-זעם כדי שנוכל להציל את עצמנו ולהישאר בחיים... 

בעבר, כאשר אבותינו חיו במערות וניהלו קרבות עם טורפים מדובר היה במנגנון נפלא וחשוב מאין כמותו. במקרים הללו אם הצלחנו לצאת מההלם של תקיפה של חיה אכזרית הייתה מסייעת לנו האנרגיה התוקפנית הזו להינצל. היום זה קצת פחות רלוונטי אבל הביולוגיה נשארה כפי שהיא...

מתוך ההבנה הזו חשוב שכולנו נזכור שכאשר אנו חווים אירוע מאיים מכל סוג שהוא שלאחריו אנחנו מרגישים קצת ב"הלם", כדאי לצפות שאחרי שנתאושש קצת נהיה עצבניים מאוד וכעוסים מאוד. ככה אנחנו בנויים. והכי חשוב – לא לפחד מזה!!! 

כי כמו שהסברתי בפוסט הקודם, הרבה מהבעיות שלנו מקורן בפחד שלנו מהתגובות של עצמנו, מהמחשבות, מהרגשות, ומהתחושות. אם ננסה להתנגד לטבע ונכחיש מחשבות מאיימות, ננסה לעצור רגשות של כעס ותוקפנות או שננסה להפסיק תגובות של הגוף כמו רעידות או דמעות, במוקדם או במאוחר, לפעמים כמה חודשים אחר-כך, עלול להתפתח אצלנו איזשהו סימפטום. 

אנשים מפתחים כאבים "מסתוריים" מיד או כמה חודשים לאחר ניתוח או תאונה, לפעמים באזור בגוף שבכלל לא נפגע או לא קשור להליך הרפואי שבוצע. אדם נכנס לניתוח ברגל ויוצא ממנו עם קשיים גדולים להזיז את הצוואר... ברוב המקרים הוא  בכלל לא יראה את הקשר בין האירוע לבעיה הפיזית שמתחילה להתעורר אבל הקשר קיים כמובן. 

ומה שלום ברוך? אחרי שנבח בחמת זעם על הוטרינר, חזר לעצמו ושב הביתה עליז ושובב.    

 

Please reload

  רוצים עוד? בקרו אותי בדף הפייסבוק   |  כתובת: כוכב יאיר  |  מייל: galit.hai@gmail.com  |  טלפון: 050-3520022  |  עיצוב: OMNIS

טיפול בטראומה זה ™SE