טיפול בטראומה זה ™SE

  רוצים עוד? בקרו אותי בדף הפייסבוק   |  כתובת: כוכב יאיר  |  מייל: galit.hai@gmail.com  |  טלפון: 050-3520022

  • Facebook - White Circle

אמא שלכם לא אשמה

 

לכבוד יום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל החלטתי להקדיש פוסט למען כל אותם אנשים נפלאים שפגשתי בדרכי אשר מחזיקים באמונה לפיה "אני ככה בגלל אמא שלי" או במילים אחרות "אמא שלי אשמה" ואשר אינם מודעים לאופן שבו האמונה הזו משבשת ומגבילה את העצמאות שלהם.

כאנשים שחיים בעולם המערבי, חונכנו לדעתי להאמין בכך שאם יש לנו בעיות בחיים כגון בעיות ביחסים עם עמיתים לעבודה, או שאנחנו לא מוצאים את עצמנו מבחינה מקצועית, או שאולי רוב הזמן אנחנו מדוכדכים, ובטח ובטח אם יש לנו בעיות עם בן/בת -הזוג או במציאת זוגיות, מקור הבעיה הוא בילדות. כלומר, צריך ללכת אחורה בזמן ולנסות להבין מה השתבש כשהיינו קטנים ולחפש משהו שקרה שם שהיה "לא כמו שזה אמור להיות", כי כנראה מתישהו נעשה לנו שם עוול. ומי מחכה לנו שם בעודנו חופרים בזיכרונות ילדותנו? ניחשתם נכון, אמא! (אבא אגב, אם היה בסביבה, היה רוב הזמן בעבודה 😊). אז מי אשם במצב שלנו? אמא! ואגב, בתקופה של אחרי ימי פרויד, אנשים אשכרה היו עסוקים בהגשת תביעות נגד האימהות שלהם, הם ממש הגישו נגדן תביעות משפטיות!!!

מילא אם היינו משתמשים בהבנה הזו כדי להרחיב את המודעות שלנו לגבי עצמנו והדינמיקה של ההתנהלות שלנו, דיינו. להבין את עצמנו טוב יותר ואת ההיסטוריה שלנו זה מעניין וחשוב. אבל כאשת טיפול, אני לא יכולה אפילו להתחיל לתאר לכם כמה פעמים פגשתי אנשים בוגרים, בני 30 ו-40, שבמקום לקחת אחריות על החיים שלהם ועל ההתנהלות שלהם ישבו כעוסים אצלי בקליניקה והסבירו לי בתחושת שכנוע עמוקה שהם "יצאו ככה" בגלל אמא שלהם, ושאמא שלהם היא המקור לבעיות שלהם בחיים.

לכל אלה שאומרים לעצמם עכשיו ש"אם היית פוגשת את אמא שלי היית מדברת אחרת" אני רוצה להגיד שבאיזשהו אופן דווקא כן פגשתי את אמא שלכם.

בין השנים 2012-2017 שימשתי כמנהלת מקצועית של מרכז גמילה לנפגעי התמכרויות. במהלך השנים הללו קיימתי עשרות שיחות עם משפחות שהבן או הבת שלהם התמכרו לסמים ו/או לאלכוהול. במשפחות האלה ללא ספק הייתה בעיה כלשהי, בשפה המקצועית קוראים לזה "טראומה התפתחותית", כזו שאין בה בהכרח אירועים קשים כגון אלימות פיזית, אלא שמשהו בסיסי ביחסים בין הילד לבין להוריו (בדרך כלל מדובר באמא שמשמשת כמטפלת עיקרית בילדים) היה משובש ולא מותאם. משהו בקשר בין הילד למי שטיפל בו היה לקוי ואפילו לקוי מאוד. לא סתם הופך אדם למכור לסמים. משהו בחיים שלו, הרבה פעמים כבר מהרגע הראשון, היה לא בסדר. וזה השפיע כמובן על המשך חייו.

אז אחרי שפגשתי הרבה מאוד משפחות כאלה, והרבה מאוד אימהות כאלה, שבאופן אובייקטיבי ניהלו בית "משובש", אני יכולה לומר לכם שכל האימהות שפגשתי אהבו מאוד את הילדים שלהם ובדרכן שלהן הן ניסו לעשות את הכי טוב שהן יכלו. הבעיה היא שלפעמים ה"הכי טוב" שלהן באמת לא היה מספיק טוב. אובייקטיבית. לפעמים הן עצמן באו מרקע קשה שחיבל ביכולת שלהן להיות קשובות ומכילות באופן שתאם לצרכים של הילד שלהן, והילד נפגע.

אז מה אנחנו עושים עם זה?

אפשר לגדול ולהפוך לאדם מבוגר ממורמר וכועס. להסביר לעולם ש"אני ככה בגלל אמא שלי" ולמצוא בקלות בסביבה חברים ואולי אפילו כמה אנשי טיפול שיהנהנו באמפתיה והסכמה. יגידו לכם שאתם באמת מסכנים. שהייתה להם אמא נוראית. שבאמת בגלל זה יצאתם ככה. זו אופציה שלצערי אנשים רבים מדי בוחרים בה.

האפשרות השנייה היא לסלוח לאמא, לראות שגם לה היה קשה, אולי אפילו קשה מאוד, לסלוח, לחבק לפני שיהיה מאוחר מדי ולהמשיך הלאה. כי גם אם תחושת חוסר האונים והמועקה מוכרות לכם יותר מדי, אתם כבר לא ילדים. אין שום סיבה לחוש חוסר אונים. רק ילדים יכולים להיות קורבנות. למבוגרים יש תמיד בחירה. וכל מי שמאשים את אמא שלו יכול לבחור לקחת אחריות על החיים שלו ולפעול אחרת. ואם הוא לא מצליח אז יש הרבה משאבים בסביבתו שהוא יכול לפנות אליהם כדי שיסייעו לו להתקדם.

אז לכבוד יום העצמאות של מדינת ישראל אני רוצה להציע שכמו שיש "תאריך אחרון לשימוש" לקוטג', הגיע הזמן שיהיה לנו גם "תאריך אחרון לשימוש" להאשמת האימהות שלנו. מה דעתכם? גיל 24? או אולי 27? לא משנה מה נחליט, העיקר שנחליט שמגיל מסוים, אנחנו אחראים על החיים שלנו. על המחשבות, על הרגשות ובטח ובטח על ההתנהגות. המצב האישי, הזוגי, המקצועי והכלכלי שלנו הוא כזה בגללנו. אנחנו אנשים עצמאיים.

 

חג עצמאות שמח!

Please reload